פרק א

א. מהי מדרגת הבינוני?

1. מי שיש לו מחצה זכיות ומחצה עוונות.

2. מי שאין בו שום עוון.

3. בשם המושאל – 1 ואמיתת התואר – 2.

4. בשם המושאל – 2 ואמיתת התואר – 1.

5. 
   

 

ב. מהיכן מגיעים המדות טובות שבטבע ישראל?

1. מהנפש האלוקית.

2. מהקליפות הטמאות.

3. מהטוב שבנפש הבהמית.

4. מצד טבע הגוף.

 

פרק ב

ג. על מה מורה הפסוק "ויפח"?

1. שהוא הבל והארה בלבד.

2. שהוא מהפנימיות.

3. שהנשמה היא בחינת רוח.

4. שאין סוף מרומם לאין קץ מבחינת החכמה.

ד. מה מבאר הרמב"ם בענין חכמתו ית'?

1. שהקב"ה הוא למעלה מגדר חכמה.

2. שהתורה היא חכמתו ית'.

3. שהוא וחכמתו אחד.

4. שגם החכמה היא כעשיה.

פרק ג

ה. מה הן "שלוש אמות"?

1. מחשבה דיבור ומעשה.

2. נפש רוח ונשמה.

3. חכמה בינה ודעת.

4. חסד גבורה תפארת.

ו. מהו ענין ה"דעת"?

1. השכל שבנפש המשכלת.

2. ההתקשרות וההתחברות.

3. התבוננות והעמקה.

4. הרגשה בלב.

פרק ד

ז. למה הלבושים גבוהים מהנפש רוח ונשמה עצמם?

1. כי הם מבחינת חיה יחידה.

2. כי הלבושים הם קיום התורה והמצוות, דאורייתא וקוב"ה כולא חד.

3. כי חוץ ממעלת "לבוש" יש בהם גם מעלת "מזון".

4. כי בלבושים שורה הארה מזיו השכינה.

ח. מהו הביאור בפרק זה לכך שהתורה נמשלה למים?

1. שבזה מרווה את הצמאון של אהבת ה'.

2. כי מקור המים הוא מהמוח.

3. מפני שנקלטת בנפש בפנמיותה.

4. מצד ירידת התורה מלמעלה למטה.

פרק ה

ט. למה תלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות?

1. כי כל המצוות הן הארה לבד ובתורה תופס את הקב"ה בעצמו.

2. כי המצוות הן אור פנימי והתורה אור מקיף.

3. כי המצות הן לבושים והתורה היא מזון וגם לבוש.

4. כי שכר מצוות תלמוד תורה נעלה משכר כל המצוות.

י. על איזה לימוד נאמר הענין שהוא "יחוד נפלא שאין כמוהו"?

1. כשלומד, מבין ומשיג איזו הלכה לאשורה על בוריה דוקא.

2. בלימוד למיגרס, שהכל צריכין למרי חיטי.

3. בלימוד הקבלה, ששרשו באצילות.

4. בלימוד המשניות.

פרק ו

יא. מהי ההגדרה "סטרא אחרא"?

1. שס"ה לא תעשה ודברים האסורים.

2. כל דבר שאינו מקבל חיות מפנימיות הקדושה, דהיינו כל דבר שאינו בטל אליו ית'.

3. ג' קלפות הטמאות.

4. קליפת נוגה.

יב. מפני מה "אפילו א' שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה עמו"?

1. מפני מעלת התורה שנמשלה למים דוקא.

2. בגלל ברכת התורה שלפני הלימוד.

3. כי כל א' מישראל יש בו, בכוח על כל פנים, ביטול ממש להקב"ה.

4. בגלל שלומד בעשרה דווקא.

פרק ז

יג. האם וכיצד ניתן להעלות חזרה לקדושה את החיות האלוקית שירדה לפי שעה לג' קליפות הטמאות על ידי תאוות היתר ("מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין")?

1. בזמן הזה אי אפשר, כי אם לעתיד לבוא בקיום היעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

2. ע"י חיבוט הקבר.

3. ע"י כוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה.

4. ע"י שישוב ויחזור לעבודת ה' ולתורתו.

יד. מהו ההסבר לכך שעל ידי התשובה הזדונות יכולים להפוך לזכויות?

1. זו הבטחה מיוחדת של הקב"ה לבעל התשובה לעודדו לחזור בתשובה.

2. זה נעשה בגלל הקושי והאתכפיא המיוחדים שיש בעבודת בעל התשובה.

3. הואיל וע"י כך בא האדם לאהבה רבה לה' כארץ עיפה וציה יותר מצמאון נפשות הצדיקים, ולכן זהו דווקא בתשובה מאהבה רבה זו.

4. זהו בכוח כוונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה, כמבואר בדברי האריז"ל "כאלו אוחז חרב כו'".

פרק ח

טו. מדוע מי שאכל מאכל איסור, אפילו דרבנן, בלא הודע וכוונתו הייתה לשם שמים אין החיות שבמאכל עולה ומתלבשת בתיבות התורה והקדושה?

1. מפני שגם השוגג בעי כפרה, דהיה לו ללמוד ולהיזהר ולא נזהר.

2. מפני שמכל מאכל ומשקה נעשה תיכף דם ובשר מבשרו ונשאר בגוף הרשימו מהאכילה.

3. "איסור" הוא מלשון אסור וקשור, דהיינו שהמאכל האסור קשור בידי הסטרא אחרא משלש קליפות הטמאות.

4. מפני שפעולת האכילה האסורה של האדם הורידה את המאכל האסור לשלוש קלפות הטמאות שאין עלייה מהן על דרך הרגיל.

טז. מהו העונש הכללי לכל ביטול מצוות עשה מחמת עצלות?

1. גהינם של שלג

2. כף הקלע

3. גהינם

4. חיבוט הקבר

פרק ט

יז. ע"י מה אפשר להפוך את בחינת יסוד המים שבנפש הבהמית המתאווה לכל תענוגי עוה"ז – שיתאווה לקדושה כמו יצר טוב ממש?

1. ע"י אהבה עולם.

2. ע"י אהבה בתענוגים.

3. ע"י מוח הדעת.

4. ע"י שלא פסיק פומיה מגירסא.

יח. היכן הוא עיקר משכנה של הנפש הבהמית בגוף האדם, והיכן הוא עיקר משכנה של הנפש האלוקית?

1. עיקר משכן הנפש האלוקית הוא במוחין שבראש ומשכן הנפש הבהמית בלב.

2. להיפך. כיון שעיקר עבודת ה' הוא ברעותא דליבא.

3. שתי הנפשות שורות ומלובשות בכל חלקי הגוף בהשוואה.

4. "אין בחינת מקום ברוחניות" ואין קשר בין נפשות רוחניות לחלק מסוים בגוף הגשמי.

פרק י

יט. מדוע נקראים הצדיקים הגמורים – "בני עליה"?

1. כי הם מועטים.

2. כי עבודתם היא לרוות צמאונם לה'.

3. כי עבודתם היא אך ורק לצורך מעלה.

4. כי הם מהפכים הרע ומעלין אותו לקדושה.

5. תשובות 3 ו4 נכונות.

כ. מי נקרא "צדיק גמור" ו"צדיק וטוב לו"?

1. מי ששונא את הרע בתכלית.

2. מי שהרע בטל אצלו במיעוטו

3. מי שהואב את ה' אהבה רבה בתענוגים

4. תשובות 1 ו3 נכונות

פרק י"א

כא. מי נכלל בהגדרה "רשע וטוב לו"?

1. מי שהרע מתגבר עליו רק לעיתים רחוקים.

2. מי שמתלבשים בו רק אחד משלשה לבושים הרעים.

3. אלו שהם "מלאי חרטות".

4. כל התשובות נכונות.

כב. מה לומד אדמו"ר הזקן לגבי הרשעים מדברי חז"ל "כל בי עשרה שכינתא שריא"?

1. שזה שייך רק בצדיקים

2. שיש טוב ברשע אפעלו רשע גמור הטוב גלוי אצלו

3. בקשר לרשע וטוב לו, שמלא חרטות

4. בקשר לרשע ורע לו, שגם בו עדיין קיים טוב בבחינת מקיף

פרק י"ב

כג. כיצד יכול הבינוני להתגבר לגמרי על הרע במחשבה דבור ומעשה כל היום, והלא מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית שמהקליפה לא נדחה אצלו כלל?

1. כי המוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו.

2. ע"י הרשימו שבמוחין שלאחרי התפילה.

3. ע"י העזר ד"הקב"ה עוזרו" כמאחז"ל "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו".

4. כל התשובות נכונות.

כד. מהי עבודת הבינוני בדברים שבין אדם לחבירו?

1. לעבוד על מדותיו שלא יעלה כלל בלבו כעס ושנאה על חבירו.

2. שלא לקבל ברצון מה שעולה מלבו כעס ושנאה על חבירו.

3. למשול על רוח שבלב שאדרבה יתנהג עם חבירו בחסד.

4. תשובות 2 ו – 3 נכונות.

פרק י"ג

כה. כיצד קורא אדה"ז למדת האהבה של הבינונים בשעת התפילה?

1. רגלי החיות כנגד כולן.

2. כהכנה בלבד לעלייתם למדריגת צדיק.

3. לגבי מדרגת הבינונים היא בבחינת "שפת אמת תכון לעד", הואיל ובכח נפשם האלקית

לעוררה תמיד.

1. גם לגבי מדרגת הבינונים היא בבחינת "עד ארגיעה לשון שקר", מאחר שחולפת ועוברת לאחרי התפילה.

כו. מתי נתבטל הרע לגמרי אצל הבינוני?

1. במי שבתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה.

2. בבינוני המתפלל כל היום כולו.

3. בכל בינוני בשעת התפילה.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה.

פרק י"ד

כז. מהו הטעם לכפל הלשון בשבועה "תהי צדיק", ובנוסף – "אל תהי רשע", אם האדם יהיה צדיק ודאי שלא יהיה רשע?

1. זהו מעין העניין דתנאי כפול.

2. זו נתינת כוח מיוחדת מה' הן לעבודה של סור מרע והן לעבודה של ועשה טוב.

3. עיקר השבועה הוא שלא יהיה רשע שבזה יש לכל אדם בחירה, והשבועה תהי צדיק היינו שעל האדם לעשות התלוי בו גם בנוגע למיאוס הרע בלב.

4. אף תשובה אינה נכונה.

כח. על מי נאמר "עולמך תראה בחייך"?

1. צדיקים

2. בינונים

3. כהנים

4. אין אף תשובה נכונה

פרק ט"ו

כט. מי נקרא "עובד אלקים"?

1. רק הצדיק.

2. הבינוני, שאין לו מלחמה עם יצרו.

3. הבינוני, שיש לו מלחמה עם יצרו.

4. אין אף תשובה נכונה

ל. מהו הכח המניע את הבינוני "אשר לא עבדו" לא לעבור שום עבירה קלה וגם לקיים את כל המצוות שאפשר לו לקיימן?

1. האהבה בתענוגים שלו.

2. האהבה רבה שבשעת התפילה שלו.

3. מצוות אנשים מלומדה.

4. האהבה המסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו "אוהבי שמו" שאין היא נקראת עבודתו ופעולתו.

פרק ט"ז

לא. מהו ביאורו של אדה"ז במאמר חז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה"?

1. חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו כאילו עשאה.

2. מי שיש אצלו מחשבה בלא מעשה הקב"ה מצרפו לאדם שעשה המעשה בלא מחשבה.

3. אהבה ויראה בהתגלות לבו הקב"ה מצרפן למעשה.

4. אהבה ויראה בתעלומות לבו הקב"ה מצרפן למעשה.

לב. מהו ה"כלל גדול בעבודת ה' לבינונים"?

1. שתהית "אהבת ה' בהתגלות לבו שיהיה לבו בוער כרשפי אש".

2. שנפשו ורוחו ירצו "לצאת מנרתקן הוא הגוף לדבקה בו ית'".

3. "למשול ולשלוט על הטבע שבחלל השמאלי על ידי אור ה'" המאיר במוח.

4. "לשנוא הרע בתכלית".

פרק י"ז

לג. בפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (עליו מבוסס ספר התניא), ישנו קושי: כיצד הוא "קרוב" ל"לבבך" – לרגש הלב? כיצד מיישב אדמו"ר הזקן קושיא זו.

1. עיקר עבודת ה' הוא במעשה דיבור ומחשבה שבזה הרשות נתונה לכל אדם מה שאין כן עבודת הלב שייכת רק לצדיקים.

2. המילה "לעשותו" היא פירושה של המילה "בלבבך", דהיינו אהבה המביאה לידי עשיית המצוות בלבד.

3. "בלבבך" היינו לבוש המחשבה שבזה הרשות נתונה לכל אדם לחשוב רק מחשבות היתר.

4. כל יהודי יכול לבוא לאהבת ה' בתענוגים, "בלבבך", מלבד הרשעים שאין לבם ברשותם.

לד. איך יכולים ה"רשעים באמת" להגיע למצב שמוחם ישלוט על ליבם?

1. לחזור בתשובה

2. מוח תמיד יכול לשלוט על הלב גם ברשעים באמת

3. להיות ליד הצדיקים

4. עונש הרשעים באמת שאין להם אפשרות להגיע למוח שליט על הלב

פרק י"ח

לה. מהיכן זוכה כל יהודי ב"אהבה מסותרת"?

1. ע"י עבודתו בהתבוננות בגדולת ה'.

2. מכח האבות שהן הן המרכבה.

3. מכח משה רעיא מהימנא.

4. ע"י הקדמת עבודת הביטול וקבלת עול מלכות שמים מוחלטת.

לו. מה רוצה אדה"ז לומר בזה שלשון "חכמה" הוא "כח מה"?

1. שאור אין סוף ב"ה הנמצא בכל נשמה מישראל – מתלבש דוקא בחכמה שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג.

2. לבאר מדוע החכמה היא מקור לבינה.

3. לבאר מדוע "בראשית נמי מאמר הוא".

4. לבאר מדוע "הכל כפתיים אצלו ית'".

פרק י"ט

לז. כיצד מפרש אדמו"ר הזקן בפרקנו שם "טבע"?

1. שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת ושכל מושג ומובן.

2. מלשון מטבע, דהקב"ה טבע כל אחד ואחד בחותמו של אדם הראשון, כדברי חז"ל.

3. מלשון טביעה, כמו "טובעו בים סוף".

4. נסים רצופים נקראים בשם "טבע".

לח. איך נכלל באהבה המסותרת גם דחילו?

1. בכלל מאתיים מנה, דאהבה למעלה מיראה.

2. שמפני האהבה היא יראה ומפחדת בטבעה מנגוע בקצה טומאת עבודה זרה.

3. מצד נקודת המסירת-נפש שבכל אחד מישראל – האהבה והיראה הם נקודה א'.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה.

פרק כ

לט. מאיזו דרגה בנפש האדם ומעלה – אין בחינת אותיות?

1. מכח הדיבור ומעלה.

2. מכח המחשבה ומעלה.

3. מעשר כוחות הנפש חב"ד וכו' ומעלה.

4. מכח המעשה ומעלה.

פרק כ"א

מ. כיצד מבאר אדה"ז בפרקנו את מה שאין דיבורו של הקב"ה כדיבורנו ח"ו?

1. שדיבור האדם הוא מורגש ודבר בפ"ע מובדל משרשו, משא"כ למעלה.

2. שבדיבור האדם ישנה התחלקות לפרטים ופרטי פרטים, משא"כ למעלה.

3. שבדיבור האדם ה"ה מגלה מה שהי' צפון ונעלם במחשבתו, משא"כ למעלה.

4. שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה, משא"כ באדם למטה.

פרק כ"ב

מא. מדוע נק' ע"ז בשם "אלוקים אחרים" להמבואר כאן?

1. כי "אחר" מבטא קליפה הכי תחתונה וקשה.

2. כי הם בבחינת "אחר" ביחס לעולם הקדושה.

3. כי כל יניקתם היא מבחינת אחוריים של הרצון העליון.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה.

מב. מהו שורש העבודה זרה?

1. חוסר הביטחון בה'.

2. חוסר היכולת לקבל ייסורים בשמחה.

3. מה שנחשב לדבר בפני עצמו נפרד מקדושתו.

4. האמונה בשיתוף.

פרק כ"ג

מג. כיצד מבאר כאן אדה"ז מה שאמרו בתיקונים ד"רמ"ח פיקודין אינון רמ"ח איברין דמלכא"?

1. שע"י מעשה המצוות מגדילים את הכלים שבעולם האצילות.

2. שע"י מעשה המצוות ממשיכים תוספת אור בכלים שבעולם האצילות.

3. שהחיות של מעשה המצוות וקיומן בטל לגמרי לרצון העליון כביטול הגוף לנשמה.

4. שע"י עבירה ח"ו מסתלק האור למעלה, כמו שפגם באיברין מסלק מהן חיות הנפש.

מד. על מי מבאר אדה"ז שביטולו להקב"ה הוא יותר מהביטול ד"מרכבה"? ומתי?

1. יד המחלקת צדקה – בשעת מעשה המצוה.

2. לבוש המעשה דהנפש האלקית – בשעת קיום מצוה מעשיית.

3. החיות של המצוה עצמה.

4. הנפש האלקית עצמה עם לבושי המחשבה והדיבור שלה – בשעת העסק בלימוד התורה.

פרק כ"ד

מה. על מי כותב כאן אדה"ז שהוא למטה אפילו מקליפת ע"ז בסדר השתלשלות וירידת החיות מהרצון העליון ב"ה?

1. קליפת בלעם.

2. קליפת היתוש, שמכניס ואינו מוציא.

3. האדם העובר אפילו עבירה קלה.

4. האדם העובר על כריתות ומיתות ב"ד דוקא.

5. כל בעלי החיים הטמאים, ושקצים ורמשים.

מו. מדוע בג' דברים אמרינן יהרג ואל יעבור, ובשאר עבירות אמרינן יעבור ואל יהרג?

1. גזירת הכתוב הוא.

2. מפני שמצוות אלה כלליות יותר משאר מצוות.

3. מצד החומרה המיוחדת בג' עבירות אלו.

4. משום דכתיב בכל המצוות "וחי בהם".

פרק כ"ה

מז. מה מחדש אדה"ז בפרקנו במשנה "כל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה"?

1. שיום הכפורים מכפר גם על האומר אחטא ואשוב.

2. שאם דחק השעה ועשה תשובה – אין לך דבר העומד בפני התשובה.

3. שלעולם אין לו תשובה עד עת קץ הימין.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה.

מח. למה צוה משה רבינו לדור שנכנסו לארץ ציווי על מסירת נפש?

1. מפני המלחמות שהיו בכניסתן לארץ.

2. הציווי הוצרך לדורות האחרונים.

3. מפני שקיום התומ"צ תלוי בזה.

4. בשביל שיקיימו מצות קריאת שמע בשלימות.

פרק כ"ו

מט. מהי העצה להפטר מעצבות ממילי דעלמא, בבני חיי ומזוני?

1. זוהי תחבולת היצר להפילו אח"כ בתאוות ח"ו, יש לדחות העצבות לשעת הכושר ביישוב הדעת.

2. להתבונן בכך שגם זו לטובה, רק שהיא מעלמא דאתכסיא.

3. לדעת ולהתבונן שאדרבה, דוקא כשהנפש האלקית מתאמצת ומתגברת אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה.

4. אדרבה, יש לו לשמוח בקיום הלאו של "לא תתורו אחרי לבבכם".

נ. מהי העצה להפטר מהעצבות ממילי דשמיא - דאגת עוונות חמורים?

1. זוהי תחבולת היצר להפילו אח"כ בתאוות ח"ו, יש לדחות העצבות לשעת הכושר ביישוב הדעת.

2. להתבונן בכך שגם זו לטובה, רק שהיא מעלמא דאתכסיא.

3. לדעת ולהתבונן שאדרבה, דוקא כשהנפש האלקית מתאמצת ומתגברת אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה.

4. אדרבה, יש לו לשמוח בקיום הלאו של "לא תתורו אחרי לבבכם".

פרק כ"ז

נא. מה העצה להפטר מעצבות הבאה מחמת הרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו בעת עסקו בעסקיו?

1. זוהי תחבולת היצר להפילו אח"כ בתאוות ח"ו, יש לדחות העצבות לשעת הכושר ביישוב הדעת.

2. להתבונן בכך שגם זו לטובה, רק שהיא מעלמא דאתכסיא.

3. לדעת ולהתבונן שאדרבה, דוקא כשהנפש האלקית מתאמצת ומתגברת אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה.

4. אדרבה, יש לו לשמוח בקיום הלאו של "לא תתורו אחרי לבבכם".

נב. כיצד מיישב אדמו"ר הזקן השאלה מפרק א' על איוב שאמר "בראת צדיקים בראת רשעים" (והרי "צדיק ורשע לא קאמר")?

1. ה"רשעים" הם בריאה מיוחדת – הם ברשות ליבם.

2. שישנם נשמות שאין בכחן להיות צדיקים ויהיו להם מלחמות כל חייהם עם היצר.

3. "בראת רשעים" קאי על מי שנולד לרשעים, שאינו יכול להיות צדיק.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה

פרק כ"ח

נג. מי עוסק בהעלאת המידות של המחשבה זרה?

1. צדיקים

2. בינונים

3. רשעים

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה

נד. מה העצה להפטר מעצבות הבאה מחמת הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות הנופלות לו בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה?

1. זוהי תחבולת היצר להפילו אח"כ בתאוות ח"ו, יש לדחות העצבות לשעת הכושר ביישוב הדעת.

2. להתבונן בכך שגם זו לטובה, רק שהיא מעלמא דאתכסיא.

3. לדעת ולהתבונן שאדרבה, דוקא כשהנפש האלקית מתאמצת ומתגברת אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה.

4. אדרבה, יש לו לשמוח בקיום הלאו של "לא תתורו אחרי לבבכם".

פרק כ"ט

נה. מה לומדים מכך שאומרים "נשמה שנתת בי טהורה היא"?

1. שהנשמה של צדיק ושל בינוני היא אותו הדבר.

2. שהאדם עצמו אינו הנשמה.

3. שהנשמה היא האדם עצמו.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה.

נו. מה מוכיח אדמו"ר הזקן ממה שמפורש בתורה גבי מרגלים שמתחילה אמרו "כי חזק הוא ממנו"- מהקב"ה ח"ו, ואח"כ חזרו ואמרו "הננו ועלינו"?

1. גודל איסור הוצאת דיבה בכלל.

2. גודל איסור הוצאת דיבת הארץ רעה בפרט.

3. שכל ישראל מאמינים בני מאמינים, וע"י שמרעימים על הקליפה בקול רעש ורוגז היא מתבטלת ממציאותה.

4. שהסטרא אחרא בבינונים היא היא האדם עצמו.

פרק ל

נז. איך ניתן לקיים "והוי שפל רוח בפני כל האדם" אפילו בפני קל שבקלים?

1. כי הנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן.

2. אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, ואולי המלחמה שבמקומו והנסיונות שיש לו קשים בהרבה מהנסיונות שלך.

3. כי על עמי הארץ נאמר שזדונות נעשו להם כשגגות.

4. כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב בהשוואה.

נח. האם במצוות עשה נדרשת מלחמה מהאדם או שמספיק שמקיימם?

1. נדרשת מלחמה עצומה.

2. המלחמה שייכת רק ב"לא תעשה".

3. נדרשת מלחמה קלה.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה.

פרק ל"א

נט. במה שונה המרירות מעצבות?

1. שבעצבות לבו מטומטם כאבן ואין בו חיות, ובמרירות יש חיות.

2. שעצבות היא מרע שבנוגה, ומרירות – מטוב שבנוגה.

3. שניהם כאחד מושללים, וצריכים להיות בשמחה תמיד.

4. מרירות אסור תמיד, עצבות לפעמים מותר.

ס. למה ביציאת מצרים למעשה "ברח העם", והרי פרעה היה מוכרח לשלחם?

1. כי צדיק בורח מהרע.

2. העם לא ברח, להיפך: "במנוסה לא תלכון".

3. 3.כי הרע בנפשות ישראל היה עדיין בתקפו.

4. לא מוזכר עניין זה בליקוטי אמרים

פרק ל"ב

סא. מדוע אמר הלל הזקן על קיום מצות ואהבת לרעך כמוך שזוהי כל התורה כולה ואידך פירושא הוא, שלכאורה זה תמוה?

1. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביר ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה.

2. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להמשיך אוא"ס במקור נשמות כל ישראל, וקוב"ה לא שריא באתר פגים.

3. תשובה 1 ו 2 נכונות

4. אף תשובה אינה נכונה

סב. האם יש יהודים שמצווה לשנאתם ולא לאהבם כלל חוץ מהמינים והאפיקורסים?

1. יהודי שעובר עבירה והוכחתיו ולא הפסיק.

2. מי שקרוב אלי בתורה ומצוות והוכחתיו ולא שב מחטאו.

3. גם אלו שמצווה לשנאתם מצווה לאהבם גם כן.

4. אין יהודי שמצוה לשנאתו חוץ מהמינים והאפיקורסים.

פרק ל"ג

סג. מהו ביטול זיו ואור השמש במקורו בתוך השמש?

1. בטל במציאות וכאילו אינו במציאות כלל.

2. אין זיו בתוך השמש כלל.

3. מאיר גם בתוך השמש ומורגש.

4. אף א' מהתשובות אינה נכונה.

סד. מהו "ישמח ישראל בעושיו", לשון רבים?

1. השמחה בעולם הזה בקיום מצוות ה', ובעולם הבא.

2. השמחה משמחת ה' שדר בעולם העשיה שבו קיימות קליפות רבות הנהפכות לאור.

3. שמחה בשתי בנפשות האלוקית והבהמית שנהפכת לקדושה.

4. שמחה על כל הדרגות האלוקיות שדרכן נשתלשלה הנשמה.

פרק ל"ד

סה. איך עולה לה' גם הכסף שלא ניתן לצדקה (כל הארבע ידות חוץ מהחומש)?

1. הצדקה עצמה מעלה הכל כמו שהקרבנות החי והצומח התעלו.

2. בשעת התורה והתפילה עולה לה' מה שנהנה מהארבע ידות לבריאות גופו.

3. תשובות 1 ו2 נכונות.

4. אין אף תשובה נכונה.

פרק ל"ה

סו. מה נמשל ל"פתילה"?

1. נשמת האדם.

2. גוף האדם.

3. מצוות ומעשים טובים.

4. אהבה ויראה.

סז. מדוע לא די לגוף בנפש האלקית שבו שהיא חלק אלוקה ממעל ממש כדי שתשרה עליו שכינה, אלא רק כשמקיים מצוות ומעשים טובים?

1. כי אפילו צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים הוא עדיין בבחינת יש מי שאוהב, משא"כ המצוות הן רצונו ית' ממש.

2. כי הנשמה היא מחכמה עילאה, והמצוות מהרצון שלמעלה מהחכמה.

3. ביטול אמיתי הוא רק בחכמה, ואילו הנשמה נמשכת מבינה ומטה.

4. כי חכמה – שהיא מקור הנשמה – היא ראשית ההשתלשלות.

פרק ל"ו

סח. על שם מה נקראת התורה בשם "עוז" להמבואר כאן?

1. על שם שהתורה היא עוז וכח לברר הנפש הבהמית והיצה"ר.

2. על שם שהתורה היא עוז וכח לעמוד בהנסיונות של עוה"ז.

3. על שם שהתורה היא עוז וכח לקבל הגילוי של גן עדן.

4. על שם שהתורה היא עוז וכח לקבל הגילוי האלוקי הנעלה דלעתיד לבוא.

סט. מהי הוכחת אדה"ז שתכלית הבריאה היא לא בהאצלת והמשכת העולמות העליונים דווקא?

1. כי אם כך, לא היו נבראים כלל העולמות התחתונים.

2. כי התורה ניתנה למטה דוקא, בתחתונים.

3. כי עולם הבא הוא, להכרעת הקבלה והחסידות, לנשמות בגופים דוקא.

4. הואיל ולפני האצלתם היו העולמות העליונים עליונים עוד יותר בבחינת אור פניו ית'.

פרק ל"ז

ע. איך מבאר אדה"ז דברי חז"ל שכאשר אין התורה ערוכה ברמ"ח איברים – אינה משתמרת?

1. כי הקול מעורר הכוונה.

2. כי אותיות הדיבור שרשם בחכמה ממש.

3. כי השכחה היא מקליפת הגוף והנפש הבהמית שמקליפת נוגה, ורק כשמתישן ומכניס כוחן בקדושה – אינו שוכח.

4. "משתמרת" פירושו, שכר מצוה מצוה שיתגלה לעתיד לבוא.

עא. מדוע מצות הצדקה נקראת בשם "מצוה" סתם בתלמוד ירושלמי?

1. כי צדקה היא מהמצוות שהיו עוד קודם מתן תורה.

2. כי אין לך מצוה שכללות נפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה.

3. כי ע"י החסד למטה מעוררים המשכת החסד דלמעלה, שהוא כללות הרצון העליון שבמצוות.

4. כי ע"י הצדקה פודים כל התעניות שהיה צריך להתענות להיות מרוצה וחביב לפניו ית' כקודם החטא.

פרק ל"ח

עב. מהי בחי' "נשמת החי" – בנמשל?

1. אהבה ויראה שכליים.

2. אהבה ויראה טבעיים.

3. אהבה בתענוגים דוקא.

4. עבודת ה' בבחינת מרכבה ממש בקביעות, כמו האבות.

עג. מדוע קיימ"ל בקריאת שמע ובברכת המזון וכו' דהרהור לאו כדיבור דמי, אבל אם הוציא בשפתיו ולא כיוון יצא י"ח בדיעבד?

1. כי הנשמה צריכה תיקון לעצמה דוקא, ולכן ירדה למטה לקיים מצוות.

2. כי עיקר ירידת הנשמה הוא להמשיך אור כדי לתקן ולברר הנפש החיונית והגוף דוקא ולכן עיקר קיום המצוות הוא בפעולות הגוף.

3. כי עיקר שכינה בתחתונים היתה, אלא שנסתלקה ע"י החטאים.

4. כי שכר מצוה מצוה.

פרק ל"ט

עד. האם ייתכן שיהודי ילמד תורה לשמה ממש ללא התעוררות של אהבה ויראה?

1. כן. על ידי שמרגיל עצמו בכל תחילת שעה חדשה לחשוב ולומר שלומד לשמה, כעין דיני לשמה שנאמרו בגיטין וכתיבת ספר תורה.

2. לא. כשם שאין אדם עושה דבר בשביל חבירו למלאת רצונו אלא אם כן אוהבו או ירא ממנו, כך בנמשל – אי אפשר לעשות לשמו באמת בלי התעוררות אהוי"ר.

3. כיון שכל יהודי רוצה בפנימיות לבבו לעשות את כל מה שהוא רצון ה' כפסק דינו של הרמב"ם בהלכות גיטין ספ"ב, א"כ כל יהודי לומד לשמה ממש.

4. לימוד לשמה ממש שייך רק בצדיקים, מה שאין כן בינונים יכולים לכוון זאת רק בתחילת הלימוד.

עה. העוסק בתורה שלא לשמה ממש, כגון להיות תלמיד חכם וכה"ג, אימתי תורתו עולה למעלה?

1. כשילמד שוב אותה הסוגיא לשמה.

2. אין לה תקנה בגלגול זה, רק בגלגול אחר.

3. תפילת הצדיק עבורו מועלת להעלות תורתו.

4. כשיעשה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שבשובו אל ה' גם תורתו שבה עמו.

פרק מ

עו. העוסק בתורה כמצוות אנשים מלומדה, לא לשמה ולא שלא לשמה ממש, מה נפעל ע"י לימודו בהווה?

1. תורתו עולה לי' ספירות האלוקיות דעשיה.

2. תורתו עולה לי' ספירות האלוקיות דבריאה.

3. לימודו עולה להיכלות ומדורין שהן חיצוניות העולמות.

4. מלימוד זה לא נעשה מאומה.

עז. למה נקראים אהבה ויראה "גדפין"?

1. שהן ככנפים לעוף ובלעדם אין העוף שוה מאומה.

2. שהן ככנפים לנשמת האדם.

3. שהן ככנפים שע"י עולים התורה ומצוות למעלה.

4. שהן ככנפים המגינים על האדם.

פרק מ"א

עח. מהי ראשית העבודה ועיקרה ושרשה?

1. לדעת שהאהבה היא שורש לרמ"ח מצוות עשה והיראה היא שורש לשס"ה לא תעשה.

2. לעורר היראה הטבעית המסותרת בישראל – שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, ולעבדו בכל מיני עבודת עבד.

3. להגיע לדרגת בן שהוא גם עבד.

4. להגיע לדרגת יראת הבושת, שמתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו.

עט. כיצד מבאר אדה"ז את ברכת "אלקי נשמה שנתת בי" שתיקנו חז"ל בתחילת ברכות השחר?

1. הודאה לה' על המשכת הנשמה בגוף.

2. בקשה מה' שיוכל לעורר בעבודתו במשך היום בחי' ה"גדפין".

3. שמאחר שאתה נפחתה בי ואתה עתיד ליטלה ממני לכן מעתה אני מוסרה ומחזירה לך לייחדה באחדותך.

4. הודאה על שישראל עלו במחשבה העליונה, בבחי' "טהורה היא".

פרק מ"ב

פ. מהי בחינת משה שבכל אחד מישראל שלגביה "יראה מילתא זוטרתא היא"?

1. רעותא דליבא.

2. בחינת הדעת - מלשון התקשרות והתחברות – שבכל יהודי, לתקוע ולהעמיק דעתו בגדולת ה'.

3. האמונה הטהורה, בבחינת ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך.

4. נקודת המסירת נפש שבכל אחד מישראל.

פא. לגבי מה מבאר אדה"ז ש"אמונה" היא גם מלשון אומן המאמן את ידיו?

1. לגבי ההרגל שצריך האדם להרגיל עצמו שכל מה שרואה בכל הנבראים הם רק לבושים החיצוניים דהמלך הקב"ה.

2. לגבי ההרגל שצריך האדם להרגיל עצמו לכוון הכוונה דלשמה בתחילת כל שעה בלימודו.

3. לגבי מה שאחז"ל שהתורה היא בבחינת דיפתראות ופנקסאות שבהם ועל ידם נברא העולם.

4. לגבי ההרגל שצריך האדם להרגיל עצמו לצאת ממצרים בעבודתו בכל יום מחדש.

פרק מ"ג

פב. על מה אחז"ל "אם אין יראה אין חכמה"?

1. על יראת הרוממות.

2. על יראת העונשים של בית דין של מטה.

3. על יראה תתאה.

4. על יראה עילאה.

פג. מהי דרגת "יראה עילאה"?

1. בחינת היראה "שלא יראני אדם".

2. שהוא כרואה את המלך ע"י ראיית לבושיו החיצוניים.

3. יראת חטא, דהיינו שמתבייש לעבור על מצוות המלך ולמרוד בו.

4. יראה פנימית מפנימיות האלוקות, שרואה איך העולמות בטלים במציאות ממש כביטול זיו השמש בשמש.

פרק מ"ד

פד. מהי הדרגה של ב' האהבות שאדה"ז מוסיף בפרקנו – האהבה ד"נפשי אויתיך בלילה" ו"כברא דאשתדל"?

1. הן נחשבות לאהוי"ר טבעיים – כשהן בתעלומות מוחו ולבו.

2. הן נחשבות לאהוי"ר שכליים – כשהן בהתגלות לבו.

3. הן כלולות גם מבחינת "אהבה רבה" שהיא גדולה ומעולה מדחילו ורחימו שכליים.

4. כל התשובות נכונות.

פה. לשם מה מביא אדה"ז את הפסוק "נפשי אויתיך בלילה"?

1. לבאר על פי חסידות את מעלת תלמוד תורה בלילה כמבואר בחז"ל וברמב"ם סגולת והצלחת לימוד התורה בלילה.

2. לבאר את מעלת אהבת ה' בזמן של חושך והסתר הנרמז במילה "לילה".

3. לבאר סוג נוסף של אהבת ה' שהוא בדוגמת אדם המתאוה לחיי נפשו ממש, עד שכאשר הולך לישון מתאוה שתשוב נפשו אליו.

4. אין אף תשובה נכונה.

פרק מ"ה

פו. כיצד דורש אדה"ז הפסוק "יעקב אשר פדה את אברהם"?

1. שעל ידי אהבה רבה מגיעים אחר כך לאהבת עולם.

2. להיפך.

3. שע"י לימוד התורה נפדית עצם הנשמה משבייתה, על דרך "ציון במשפט תפדה".

4. שע"י התעוררות מדת הרחמים (יעקב) על ניצוץ אלקות שבנשמתו יכול לבוא לבחי' אהבה רבה (אברהם) בהתגלות לבו.

פז. "וישא את קולו" - לאיזה בחינה נשא יעקב את קולו?

1. לבחינת רחל היא כנסת ישראל.

2. לבחינת האבות – מידות חסד וגבורה שבעולם האצילות.

3. למעלה, למקור הרחמים העליונים הנקרא אב הרחמים ומקורם.

4. לבחינת אהבה רבה שלמעלה.

פרק מ"ו

פח. איך דורש אדה"ז בפרק זה את הפסוק "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך"?

1. שלגבי הקב"ה הכול כפתיים אליו וכבהמה ממש לפניו.

2. שאף על פי שאני כבהמה בהיותי עמך ולא אדע וארגיש היחוד הנעשה על ידי המצוות, בכל זאת אני עמך תמיד כי אין החומר מונע היחוד.

3. מה שכתוב בהמות הוא לרמז גם על כך שאפילו בחינת דעת העליון נדמה כבהמות ועשייה גופנית ביחס לאור אין סוף.

4. תשובות 2 ו3 נכונות.

פט. מהו "בחינת נשיקין" ברוחניות?

1. השגת התורה וידיעתה.

2. קיום המצוות בדביקה חשיקה וחפיצה.

3. דיבור בדבר ה' זו הלכה.

4. תפלה בכוונה עד מיצוי הנפש.

5. תשובות 1 ו3 נכונות.

פרק מ"ז

צ. מהו הדבר שיכול למנוע מיהודי את יחוד ודביקות נפשו באורו ית'?

1. מידות רעות ובלתי מזוככות הקיימות בו ומפריעות להשראת השכינה בו.

2. זה תלוי רק ברצונו של האדם, ומיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלוקותו ואומר "ה' אלוקינו ה' אחד" ממילא נכללת נפשו ביחודו.

3. זה תלוי בהתעוררות יראה תתאה ואהבת עולם ורק אז שייך היחוד.

4. הדבר תלוי בדרגת נשמתו של האדם, ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות ומונעים עלייתם.

פרק מ"ח

צא. מהי הדוגמא למושג "אין ערוך" שאדה"ז מביא בפרק זה?

1. חכם קטן ביחס לחכם גדול.

2. מספר א' ביחס לאלף אלפים.

3. גרגיר חול א' ביחס לכל החול אשר על שפת הים.

4. כל מספר, אפילו אלף אלפים ורבוא רבבות ביחס לדבר שהוא בבחינת בלי גבול ומספר כלל.

צב. מהו פירוש מקיף וסובב כל עלמין?

1. שהאור אין סוף מתפשט מסביב לנבראים בבחינת מקום גשמי.

2. שהאור אין סוף מתפשט מסביב לנבראים בבחינת מקום רוחני.

3. שהאור אין סוף מקיף הנבראים כדוגמת האדם שמצייר במחשבתו איזה דבר שראה – שהדבר מוקף במחשבתו ודעתו אבל רק בדמיונו ולא בפועל ממש.

4. שהאור אין סוף מתפשט בתוך תוכם של כל הנבראים, אלא שהוא סובב לענין גילוי ההשפעה, כיוון שהוא בבחינת הסתר והעלם ואינו מתגלה בהשגתם.

פרק מ"ט

צג. כיצד מבאר אדה"ז מה שתיקנו חז"ל לפני ק"ש "שתיים לפניה", וגם קראו אותן ברכות ק"ש, דלכאורה אין להם שייכות כלל לק"ש?

1. כי תוכן שתי הברכות הוא הכנה ראויה להגיע עיקר עניין קריאת שמע שהוא בכל לבבך וכו' להפקיר הכל בשביל אהבת ה'.

2. כי בהם נתבאר ענין מתן תורה שאזי נעשו ישראל בבחינת בנים להקב"ה.

3. כי בהם נתבאר ענין מתן תורה שאזי נעשו ישראל בבחינת עבדים להקב"ה, ושטרי קודם.

4. כי בהם נתבאר תוכן האהבה דנפשי אויתיך בלילה.

צד. למה מתייחסים המילים "ובנו בחרת מכל עם ולשון"?

1. לבחירה בנשמה האלקית שבישראל.

2. לבחירה בנפש החיונית שבישראל, בחינת טוב שבנוגה.

3. לבחירה בנפש השכלית שבישראל, בחינת "חביב אדם שנברא בצלם".

4. לבחירה בגוף החומרי של ישראל, הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם.

פרק נ

צה. כיצד מפרש אדמו"ר הזקן מ"ש בספר יצירה "אם רץ לבך שוב לאחד"?

1. אם ח"ו יש בלבך בחינת "ריצה" לדבר זר – שוב לאחד, התבונן מיד בעניין אחדות ה'.

2. אם תשוקת הנפש לאלוקות מתגברת ומתלהטת בבחינת כלות הנפש – שוב לאחד, להמשיך חיים העליונים למטה ע"י תורת חיים להיות דירה לאחדותו.

3. אהבת ה' בבחינת "ריצה" מביאה בסופו של דבר לקבלת עול מלכות שמים, בחינת "אחד" המבוארת בקריאת שמע.

4. אף א מהתשובות אינה נכונה.

פרק נ"א

צו. על איזו דרגה במשל מנפש האדם אמרו – שעיקר משכנה והשראתה הוא במוחין שבראש?

1. על עצמותה ומהותה של הנשמה.

2. על פרטי החיות המתפשט ומתלבש ממש בתוך אברי הגוף.

3. על המשכת כללות כל התרי"ג מיני כחות וחיות מהעלם הנשמה אל הגוף להחיותו.

4. על החיות שבחלל הימני שבלב דוקא.

פרק נ"ב

צז. מהו הנמשל מהדרגה הנ"ל במשל המתלבשת במוחין שבראש?

1. בחינת עלמא דאתגליא.

2. בחינת סובב כל עלמין.

3. בחינת שכינה, מלשון ושכנתי בתוכם.

4. תשובות 1 ו3 נכונות.

צח. מהו הלבוש שיכול להלביש הדרגה הנ"ל בירידתה להתלבש בעולמות, ואיך לא יתבטל בעצמו? ומדוע?

1. בחינת סובב כל עלמין, כי הוא בבחינת מקיף.

2. בחינת התענוג, כי אין למעלה מעונג.

3. בחינת המלכות שבכל עולם ועולם, כי מראש מקדם נסוכה.

4. בחינת רצונו וחכמתו המלובשים בתורתו ומצוותיה, כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת שלמעלה מעלה מעלמא דאתגלייא.

פרק נ"ג

צט. מהי דרגת השכינה ששרתה בבית ראשון בקדש הקדשים שבו?

1. בחינת חכמה דאצילות ממש.

2. בחינת חכמה דאצילות כמו שנתלבשה במלכות דאצילות ודבריאה בלבד.

3. בחינת כתר עליון.

4. בחינת מלכות דאצילות כמו שירדה ונתלבשה עד למלכות דעשיה.

ק. כיצד מפרש אדמו"ר הזקן בפירקין לשון הינוקא "דנהורא עילאה דאדליק על רישיה היא שכינתא אצטריך למשחא"?

1. שהשראת השכינה היא ע"י התלבשותה בלבוש החכמה הנקרא שמן משחת קודש.

2. שהשראת השכינה היא ע"י הקדמת המרירות, כמו השמן שנעשה מזיתים מרים.

3. שהשראת השכינה היא ע"י הקדמת השמחה.

4. שהשראת השכינה היא ע"י מעשה הצדקה, שמקרבת את הגאולה.