כ"ו תמוז אגרת התשובה פרק י' (חלק א') הרב חיים שלום דייטש
פרק י והנה תשובה עילאה זו דאתדבקותא דרוחא ברוחא ע"י תורה וגמ"ח. היא בבחי' המשכה מלמעלה למטה להיות דבר ה' ממש בפיו וכמ"ש ואשים דברי בפיך. וימינו תחבקני בגמ"ח דחסד דרועא ימינא וכו'. אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה היא בחי' תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא בכוונת הלב בתפלה ובפרט בק"ש וברכותיה. כדי לומר ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך וכו' באמת לאמיתו. וכן והיו הדברים האלה וכו' ודברת בם וכו' להיות דבר ה' בפיו באמת ואין אמת וכו'. וכן לקיים כל המצות כמ"ש אשר קדשנו במצותיו כמו הרי את מקודשת לי היא בחי' קדש העליון לשון פרישות והבדלה שאינו יכול להתלבש תוך עלמין משום דכולא קמיה כלא חשיב אלא בבחי' סובב כ"ע הוא רצון העליון ב"ה וכו' כמ"ש בלק"א פמ"ו. וגם אחר התפלה אומרים אליך ה' נפשי אשא דהיינו לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו'. וכל זה ע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה בהעמקת הדעת בשתים לפניה ובפסוקי דזמרה כנודע.
En l'honneur du miracle où le Rav Yossef Elcabache, de la Yéchiva Or Gabriel, fut sauvé de l'attentat (1997) au Shouk de Ma'hané Yéhouda à Jérusalem, une Séouda aura lieu dimanche 12 juillet 2015 à 21h00 au 5 rue Hadekel - Chouk Mahane Yeouda - 1er étage. Venez nombreux.
(Le 30 juillet 1997 deux terroristes-kamikaze au marché Mahane Yehuda, à Jérusalem ont assasiné 16 personnes et fait 178 blessés)
Trois semaines. Cela peut paraître bien court et pourtant il n’y a peut-être pas de période dont le déroulement semble aussi long que celle-ci. C’est qu’il s’agit de ces trois semaines-là qui s’écoulent entre le 17 Tamouz, jour de la première brèche dans la muraille de Jérusalem, et le 9 Av, jour où le premier et le second Temple furent détruits – le même jour à des siècles de distance. Trois semaines comme des jours lugubres entre les limites d’un drame unique : l’exil de la Présence Divine, l’exil du peuple juif. Trois semaines sans fêtes, chargées de marques de deuil. Faut-il pourtant s’arrêter là ? Certes, la ritualisation des tragédies spirituelles et historiques est une des caractéristiques du peuple juif, à la fois cause et conséquence de sa longue mémoire, fidélité au passé et gage d’avenir. Mais le seul souvenir du malheur n’est jamais une solution. Il ne doit être que l’élément déclencheur qui permettra de le dépasser pour toujours. Que faut-il donc faire de ce temps ?
פרק ט וביאור הענין כמ"ש בזוה"ק ותיקוני' בכמה מקומות. דבינה איהי תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים וכו'. דהיינו שע"י שמתבונן בגדולת ה' בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינתו דו"ר שכליים ובטוב טעם ודעת כענין שנא' לאהבה את ה' אלקיך משום כי הוא חייך וכו' ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו'. וכן ביראה ופחד או בושה וכו' כנודע.
כ"ד תמוז אגרת התשובה פרק ח' (חלק ב') הרב חיים שלום דייטש
ומאחר שרוח עברה ותטהרם אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי' ב"ה ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא. כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם (וכמו עד"מ באדם הנופח ברוח פיו בטרם שיוצא הרוח מפיו הוא מיוחד בנפשו) וזו היא תשובה שלימה. והנה בחי' יחוד זה ותשובה זו היא בחי' תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה וכמ"ש בזוה"ק בר"מ פ' נשא דתשובה עילאה היא דיתעסק באוריי' בדחילו ורחימו דקדב"ה וכו' דאיהו בן י"ה בינה וכו' (ומעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים בזה היא כמ"ש בזוה"ק פ' חיי שרה דאינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא וכו'):
כ"ג תמוז אגרת התשובה פרק ח' (חלק א') הרב חיים שלום דייטש
פרק ח והנה אחרי העמקת הדעת בכל הנ"ל יוכל לבקש באמת מעומקא דלבא כרוב רחמיך מחה פשעי וכו'. כי אזי תקבע בלבו באמת גודל הרחמנות על בחי' אלקות שבנפשו ושלמעלה כנ"ל. ובזה יעורר רחמים העליונים מי"ג מדה"ר הנמשכות מרצון העליון ב"ה הנרמז בקוצו של יו"ד שלמעלה מעלה מבחי' ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'. ולכן הי"ג מדות הרחמים מנקים כל הפגמים וכמ"ש נושא עון ופשע ונקה. ושוב אין יניקה להחיצונים והסט"א מהשפעת ה"א תתאה כנ"ל (ובזה תשוב ה"א תתאה למקומה להתייחד ביה"ו וד"ל). וכן ממש למטה בנפש האלקית שבאדם שוב אין עונותיכם מבדילים וכמ"ש ונקה מנקה הוא לשבים לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים הם החיצונים כמ"ש בגמ' מלפפתו וכו'.
La Paracha de cette semaine, Pin’has, relate l’épisode des cinq filles de Tsélof’had.
L’on ne sait pas grand chose de la vie de Ma’hla, Noa, ‘Haglah, Milka et Tirtza. Mais à un moment-clé de l’histoire d’Israël, ces cinq sœurs, filles de Tsélof’had fils de ‘Héfer, influencèrent profondément l’approche du Juif dans le monde qu’il habite.
Tsélof’had appartenait à la génération née dans l’esclavage égyptien, libérée par l’Exode et à laquelle fut attribuée, en héritage éternel, la terre de Canaan.
Bien que cette génération ne méritât pas de prendre elle-même possession de la terre, quand ses enfants traversèrent la rivière du Jourdain pour s’en emparer, ils agirent en tant qu’héritiers de leurs pères. Chaque famille reçut sa part dans la terre, en fonction du partage entre les 600 000 membres de la génération de l’Exode.
Réponse: Depuis le 17 Tamouz jusqu'à Roch 'Hodech Av (exclus) il est permis de se baigner dans la mer ou dans une piscine, toutefois on se montrera plus vigilant qu'à l'accoutumée concernant un éventuel danger. De Roch 'Hodech Av jusqu'à Ticha Beav la baignade est interdite pour les adultes. On pourra se montrer plus indulgent pour la baignade des plus jeunes, principalement si la baignade à un but thérapeutique.
Source:תשובות והנהגות חלק ב סימן רסג Réponse donnée par le Rav Barou'h Blizinski (chabad.org.il) - Traduction assurée par la rédaction du Toramel
1 C'est un commandement positif de construire un édifice en l'honneur de D.ieu, destiné à ce qu'on y apporte les offrandes et que l'on y vienne pour les fêtes trois fois par an, ainsi qu'il est dit " ils me feront un Sanctuaire". Le Tabernacle construit par Moché Rabbénou prescrit par la Torah ne fut que provisoire, ainsi qu'il est dit " car vous n'êtes pas encore arrivés à ce jour etc...".
2 Lorsqu'ils entrèrent au Pays d'Israël ils installèrent le Tabernacle à Guilgal durant les quatorze années que durèrent la conquête et le partage. De là, ils vinrent à Silo et y construisirent un édifice de pierre qui n'avait pas de plafond et sur lequel ils étendirent les couvertures du Tabernacle. Le Temple de Silo dura 369 années et fut détruit à l'époque où Héli mourut. Ils se déplacèrent à Nov et y construisirent un Sanctuaire, qui fut détruit lors de la mort de Samuel, et fut remplacé par un Sanctuaire érigé à Guivon. De Guivon ils vinrent ensuite à la Demeure Eternelle. La période de Nov et de Guivon dura 57 ans.
3 Dès lors que le Temple fut construit à Jérusalem, tous les autres endroits furent interdits pour la construction d'une Maison à D.ieu ou pour l'offrande des sacrifices, et pour l'éternité, il n'y aura pas là bas de Temple, sinon qu'à Jérusalem, sur le Mont Moriah, dont il est dit " et David s'exclama - ceci est la Maison de l'Eternel D.ieu et ceci est l'Autel d'offrande pour Israël -" et il est dit "ceci est mon lieu de repos à jamais"
L’Admour de Seret-Vizhnitz a quitté ce monde mardi soir à l’âge de 91 ans. La Levaya a eu lieu mercredi à Bnei Braq.
L’Admour de Seret-Vizhnitz né en Roumanie, est monté plus tard en Israel pour s’installer à Haifa. Après la Petirah de son père le »Mekor Barouh », c’est lui qui a été le dirigeant spirituel de tous les Hassidim de Seret-Vizhnitz.
כ"ב תמוז אגרת התשובה פרק ז' (חלק ג') הרב חיים שלום דייטש
ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת ז"ל וכה"ג אלא שאר עבירות קלות. אעפ"כ מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ"ל. הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפי' בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד. כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש כמ"ש מחיתי כעב פשעיך הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הוי' ב"ה לנפש האלקית. כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה עד"מ. וכענן חטאתיך הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש עד"מ. והנה כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר.
C’est un récit qui semble tout droit sorti des histoires ‘hassidiques d’antan mais ce sont des événements qui me sont arrivés ce dimanche 20 Sivan 5775 (7 Juin 2015). Le jeudi précédent, j’avais quitté ma maison à Buenos Aires pour me rendre à Seattle au mariage de ma nièce. Je devais profiter de ce long voyage pour faire une escale à New York et prier au Ohel, à Queens, l’endroit où repose le Rabbi de Loubavitch – que son mérite nous protège.
Un de mes amis – appelons-le Yehouda – proposa de m’emmener à l’aéroport de Buenos Aires. Yehouda est un rescapé d’une grave maladie. D.ieu merci, il est vivant et se porte bien. Mais il ne pourra pas avoir d’enfants.
Tandis qu’il manœuvrait dans les rues encombrées de la capitale, Yehouda me raconta que sa femme et lui-même considéraient sérieusement l’adoption : «Nous ne savons pas comment procéder : d’un côté, expliqua-t-il, nous préférerions adopter un enfant juif. Mais il n’est pas facile de trouver un bébé juif qui aurait besoin d’une famille. Nous envisageons donc éventuellement d’adopter un enfant non-juif, de le ou la convertir encore bébé puis de l’élever dans le judaïsme. Nous avons discuté avec nombre de rabbins et avons reçu différentes réponses : nous ne savons plus quoi en penser…». Je promis de prier pour lui au Ohel. LIRE LA SUITE
Les Trois Semaines sont une période annuelle de deuil qui tombe en été. C’est lorsque nous marquons le deuil de la destruction du Saint Temple de Jérusalem et le début de l’exil dans lequel nous nous trouvons encore.
Cette période débute le 17 du mois hébraïque de Tamouz, un jour de jeûne qui marque le jour où la muraille de Jérusalem fut éventrée par les Romains en l’an 69 de l’ère commune.
Elle culmine et se conclut avec le jeûne du 9 Av, la date à laquelle les deux Temples furent incendiés. C’est le jour le plus triste du calendrier juif, lors duquel eurent lieu d’autres tragédies au cours de notre histoire.
כ"א תמוז אגרת התשובה פרק ז' (חלק ב') הרב חיים שלום דייטש
והאיך נשבר הלב ונדכה. הנה מעט מזעיר הוא ע"י סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך כמאמר רז"ל ע"פ ולבי חלל בקרבי שהרגו בתענית. אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה והעברת רוח הטומאה וסט"א הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחי' גלות השכינה כנ"ל וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקי' מחיי החיים ב"ה והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות הסט"א ונעשית בבחי' מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה (וכן מ"ש לא המתים יהללו כו' אינו כלועג לרש ח"ו אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם ואינם חפיצים בתשובה כנודע).
L’idée selon laquelle la délivrance se produit en trois étapes, nous amène à rapporter un principe déterminant pour comprendre la notion même de délivrance, expliqué là aussi par le Séfath Emeth dans son commentaire sur le Talmud : « C’est une chose évidente, écrit-il que la venue du Machia’h est une chose et que la délivrance en est une autre car nous voyons que Moché rabbénou est venu en Egypte avant la délivrance…et qu’il en sera de même pour le dernier libérateur ». Cette explication, bien évidemment donne un nouvel éclairage aux propos du Rabbi qui a affirmé, lors du chabbath Vayéra en 1992, que le Machia’h était déjà présent au sein de l’exil et qu’il agissait dans le sens de la délivrance
כ' תמוז אגרת התשובה פרק ז' (חלק א') הרב חיים שלום דייטש
פרק ז ואולם דרך האמת והישר לבחי' תשובה תתאה ה"א תתאה הנ"ל הם ב' דברים דרך כלל. הא' הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקי' שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב"ה לבירא עמיקתא הן היכלות הטומאה והסט"א. ועל מקורה במקור החיים הוא שם הוי' ב"ה וכמ"ש וישוב אל הוי' וירחמהו. פי' לעורר רחמים על השפעת שם הוי' ב"ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט"א הטמאים להחיותם ע"י מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות וכמ"ש מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא וכו' היא בחי' גלות השכינה כנ"ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות כמ"ש בסידור בהערה עש"ב. וז"ש שם נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. ולכן נקרא הקדב"ה מלך עלוב בפרקי היכלות כמ"ש הרמ"ק ז"ל כי אין לך עלבון גדול מזה. ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת א"ס ב"ה ממכ"ע וסכ"ע כל א' וא' לפי שיעור שכלו והבנתו יתמרמר ע"ז מאד מאד: והב' לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א אשר כל חיותה היא רק בחי' גסות והגבהה כמ"ש אם תגביה כנשר וכו'. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה. והיינו ע"י לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו'. וכמ"ש בזוה"ק ע"פ זבחי אלקי' רוח נשברה לב נשבר ונדכה וכו'. כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים. אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה כ"א לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסט"א וזהו רוח נשברה. והאיך נשברה רוח הסט"א. כשהלב נשבר ונדכה וכו'.
BETH HABAD
En l'honneur du miracle où le Rav Yossef Elcabache, de la Yéchiva Or Gabriel, fut sauvé de l'attentat (1997) au Shouk de Ma'hané Yéhouda à Jérusalem, une Séouda aura lieu dimanche 12 juillet 2015 à 21h00 au 5 rue Hadekel - Chouk Mahane Yeouda - 1er étage. Venez nombreux.
Trois semaines. Cela peut paraître bien court et pourtant il n’y a peut-être pas de période dont le déroulement semble aussi long que celle-ci. C’est qu’il s’agit de ces trois semaines-là qui s’écoulent entre le 17 Tamouz, jour de la première brèche dans la muraille de Jérusalem, et le 9 Av, jour où le premier et le second Temple furent détruits – le même jour à des siècles de distance. Trois semaines comme des jours lugubres entre les limites d’un drame unique : l’exil de la Présence Divine, l’exil du peuple juif. Trois semaines sans fêtes, chargées de marques de deuil. Faut-il pourtant s’arrêter là ? Certes, la ritualisation des tragédies spirituelles et historiques est une des caractéristiques du peuple juif, à la fois cause et conséquence de sa longue mémoire, fidélité au passé et gage d’avenir. Mais le seul souvenir du malheur n’est jamais une solution. Il ne doit être que l’élément déclencheur qui permettra de le dépasser pour toujours. Que faut-il donc faire de ce temps ?
